פסק-דין בתיק ת"צ 6465-12-11

1.            בקשה לאישור תובענה ייצוגית (להלן: " הבקשה") של המבקשת כנגד המשיבה (להלן: " העירייה") לביטול חוק עזר לגבעתיים (מודעות ושלטים), התשנ"ו-1996 (להלן: " חוק העזר" או " חוק השילוט") בהיותו בלתי חוקתי, ולהשבת כספים שנגבו שלא כדין, לטענת המבקשת, מכוחו של חוק העזר, במהלך השנתיים שקדמו למועד הגשת הבקשה.

2.           עיקרי העובדות :

המבקשת היא חברה קבלנית העוסקת בין היתר בחיזוק מבנים מפני רעידות אדמה לפי תמ"א 38 (להלן: " המבקשת"). המבקשת הציבה שלט מסחרי באתר בנייה בו עבדה, ברח' נגבה 24 בגבעתיים, בעניין ביצוע פרוייקט לחיזוק מבנה לפי תמ"א 38, ובו צויין בין היתר - " במרחק שיחת טלפון אחת גם הבנין שלכם יוכל להראות כך". לטענת המבקשת השלט הוצב באתר רק בתחילת שנת 2011 לתקופה של כ- 3 חודשים ולאחר מכן הסירה את השלט במהלך חודש מרץ 2011. בתחילת מאי 2011 (לטענת העירייה) קיבלה המבקשת מהעירייה דרישת תשלום בגין אגרת שילוט שנתית לשנת 2011, ע"ס 3,012 ש"ח, לתשלום עד 31.5.2011, בצירוף צילום השלט שנעשה ע"י פקח העירייה ביום 6.1.2011 (ראו: נספח ב' לכתב התביעה, ונספח א' לתגובת העירייה לבקשה לאישור תובענה ייצוגית). לטענת העירייה, למבקשת גם חוב עבר בגין אגרת שילוט לשנת 2010. לטענת המבקשת, העירייה חייבה את המבקשת שלא כדין לשלם אגרת שילוט בגין השלט עבור כל שנת 2011 למרות שהשלט הוצב ע"י המבקשת באתר רק כ- 3 חודשים. העירייה טענה כי המבקשת לא הודיעה על התקנת השלט וכן לא הודיעה לעירייה על הסרת השלט, כך שלא נתנה לעירייה הזדמנות לבדוק בפועל את תאריך ההסרה. העירייה קבעה בחוק השילוט מטעמה אגרת מינימום בגין שילוט עבור חצי שנה גם אם השלט הוצב לתקופות הקצרות מחצי שנה. כאשר השלט הוצב לפני     1 ביולי, בעל השלט מחוייב באגרה שנתית מלאה, גם אם הוא נהנה מהשלט רק            6 חודשים ויום אחד, וכאשר השלט הוצב ביום 30 לדצמבר בעל השלט מחוייב באגרה חצי שנתית למרות שהוא נהנה מהשלט יום אחד בלבד (ראו: סע' 5 לחוק העזר).

עיקרי המחלוקת בין הצדדים

3.            המחלוקת המהותית בין הצדדים היא באשר לחוקיותו, סבירותו ומידתיותו של חוק העזר, המחייב באגרת המינימום הקבועה בו להצבת שילוט, בגין 6 חודשים ולא לפי משך הזמן בו השלט מוצב בפועל. המבקשת אף טענה כי בחקיקת חוק העזר המשיבה הייתה מונעת משיקולים זרים של הפיכת האגרה לצינור לגביית כספים ולהגדלת התקציב. העיריה טענה לעומת זאת שקבלת תביעת המבקשת אינה מעשית, מצריכה בדיקות תכופות של פקחים ותגרום עלויות אכיפה נוספות בגין הגברת תכיפות הביקורות בסכום של כ- 300,000 ש"ח לשנה. כפועל יוצא, יהיה צורך להעלות את תעריפי אגרות השילוט, וההכנסות הנוספות שיהיו לעירייה כתוצאה מהגברת האכיפה יהיו נמוכות בהרבה מהעלות הנוספת הנדרשת לצורך מימון הביקורות התכופות יותר.

כמו כן, הצדדים נחלקו עמוקות באשר לשאלת הסמכות העניינית. דהיינו, האם כאשר ביהמ"ש נדרש לפסול את חוק העזר בשל בהיותו בלתי חוקתי, הסמכות נתונה לביהמ"ש לעניינים מנהליים, או רק לבג"ץ.

דיון

הסמכות העניינית

4.      אתחיל בשאלת הסמכות העניינית של ביהמ"ש המנהלי לדון בבקשה ובתובענה.

סע' 5(3) ל חוק בתי המשפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2,000 (להלן: " חוק בתיהמ"ש המנהליים"), שכותרתו " סמכות בית המשפט", קובע:

...

(3)   תובענה המנויה בתוספת השלישית (להלן - תובענה מינהלית)";

פרט 2 לתוספת השלישית לחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים מציין:

סע' 5(ב) (2) ל חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו - 2006 (להלן: " חוק תובענות ייצוגיות" או " החוק") קובע:

"(2) בקשה לאישור נגד רשות בתביעה שעילתה החלטה של הרשות ושהסעד המבוקש בה הוא פיצויים או השבה, לרבות השבת סכומים שגבתה הרשות כמס, אגרה או תשלום חובה אחר, תוגש לבית משפט לענינים מינהליים; בסעיף קטן זה, "החלטה של רשות" - כהגדרתה בסעיף 2 לחוק בתי משפט לענינים מינהליים".